כל מה שרציתם לדעת על הסכנות והטיפול בתולעת הפארק מהוטרינרית עדן דהאן.
מה זה?
תולעת הפארק או בשמה המדעי spirocerca lupi, הינה נמטודה (תולעת עגולה) הפוגעת בכלבים. התולעת התגלתה לראשונה בפארק הלאומי ברמת גן ובפארק הירקון בתל אביב בשנות ה-80 ומכאן קיבלה את שמה, אך היא נפוצה בכל הארץ ואין לחשוב שנוכל למצוא אותה רק בפארקים.
מעגל החיים:
בתוך צואה של כלב נגוע נוכל למצוא ביצים שהוטלו ע"י נקבה בוגרת. חרקים שונים ובעיקר חיפושיות זבל אוכלות את הביצים, ובתוכם הביצה מתפתחת לזחל. פונדקאי ביניים נוספים יכולים לאכול את חיפושית הזבל, אך שם הזחל לא ישלים מעגל חיים ויהפוך לבוגר אלא רק במידה ויפגוש בפונדק הסופי שלו, הכלב. כאשר כלב אוכל צואה נגועה או חיפושית זבל או פונדק ביניים נגוע, הזחלים ישתחררו לאחר העיכול ויגיעו לכלי הדם של הקיבה ומשם ינדדו תוך 3 שבועות לאבי העורקים. משם הן ימשיכו לנדוד ולהתבגר עד שיגיעו לוושט, שם הן ייצרו גרנולומות ויתבגרו בתוכן עד לשלב הבוגר, הנקבה הבוגרת תטיל ביצים שיצאו דרך הצואה של הכלב הנגוע וחוזר חלילה.
זמן התקופה בין ההידבקות עד להפרשה של צואה הנגועה בביצים הינו בערך 5-6 חודשים.
סימפטומים:
הסימפטומים משתנים בין כלב לכלב, הם לא ספציפיים לתולעת, ותלויים במקום היווצרות הגרנולומות ובנדידת התולעים. הסימפטומים ינועו בין קלים ללא מורגשים ועד מוות פתאומי של הכלב כתוצאה מקריעה של כלי דם ודימומים פנימיים. בין הנפוצים נוכל לראות: הקאות- כתוצאה מהגרנולומות שנמצאות בוושט ומקשות על הבליעה, קשיי נשימה, ירידה במשקל, כאבים בבליעה וירידה בתאבון. לאחרונה נצפו מקרים של שיתוקים כתוצאה מנדידת התולעים בעמוד השדרה וגידולים ממאירים שנוצרו מהגרנולומות.
חשוב לציין שהתולעים פוגעות בכלבים בלבד ואינם פוגעות בבני אדם.
אבחון:
האבחון מתבצע בשילוב של לקיחת היסטוריה, הופעת סימפטומים נפוצים, צילומי רנטגן ואנדוסקופיה למציאת גרנולומות. בדיקת צואה אינה מהימנה באיבחון מפני שהפרשת הביצים אינה קבועה ונוכל לקבל תוצאות שליליות שקריות.
טיפול ומניעה:
מכיוון שהמחלה יכולה לגרום לנזקים כבדים עד מוות חשוב מאוד להשקיע במניעת המחלה! ישנו טיפול מניעתי הניתן בזריקה אצל הוטרינר אחת לחודשיים-שלושה הקוטל את התולעים במידה והכלב נחשף אליהן. זהו לא חיסון, ז"א, הגוף לא מפתח יכולת הגנה עתידית נגד התולעים ולכן חשוב להתמיד ולהגיע לטיפולים מונעים בזמן.
חשוב לציין שישנם גזעים מסויימים כגון כלבי קולי, רועה אוסטרלי ועוד.. בעלי נטייה למוטציה גנטית בגן הנקרא MDR1, מה שיגרום לרגישות לחומרים מסויימים שבינהם החומר הניתן נגד תולעת הפארק. במצבים כאלו מומלץ לבצע בדיקה גנטית שתוצאותיה יגידו האם הגן תקין או שבעל מוטציה.
טיפול
במידה והכלב נדבק נטפל ע"י הזרקת דורמקטין/ איברמקטין במינון כפול בהפרש של שבועיים מזריקה לזריקה. בנוסף, יהיה חשוב לחזור על צילומי רנטגן ואנדוסקופיה כדי להבין האם יש צורך בהמשך טיפולים.
הפוסט נרשם ע״י הוטרינרית ד״ר עדן דהאן, מרפאה וטרינרית בשכונה (הוטרינרית של פיץ׳) שדרות בן ציון 17, תל אביב | טל: 0722154365